מפלגת קומוניסטית אינטרנציונל
אחד במאי 2018

נגד מלחמות הקפיטליזם!
בעד ארגון ומאבק מעמדות!
עד המהפכה והקומוניזם!


למרות ההתפתחות העצומה ביכולות טכניות והכמות הגדולה מאמצעים ומכונות שמאפשרים את ייצור בקצב מטורף מסחורות, עדיין החברה הקפיטליסטית מדללת את הרוב המכריע של האנושות וכופה על הפרולטריון מכל הארצות לחיים בחוסר ביטחון הולך וגובר.

ההנצחה וההחרפה של המשבר הקפיטליסטי העולמי הרסו את אשליה מהתקדמות בשביל הפרולטריון והשקר הרפורמיסטית ממעבר בשלום והדרגתיות לחברה יותר אנושית.

הקפיטל מנצל את זה כדי לתקוף את התנאים הקיום של הפועלים, אשר נמחצים בתפקידם החברתי כי פרולטרים ללא שום רזרבות וללא כל ודאות על העתיד. בכל הארצות, מקפיטליזם הוותיק או טרי, המדינות, בשיתוף פעולה עם האירגוני עובדים הכפופים למשטר המעסיקים, כופים את הפועלים על האינטרסים הלאומיים, כלומר של הבורגנות.

ככל שהאבטלה גוברת, מדיניות הצנע משפיעה על הפרולטריון, מורידה את השכר וכופה בכל צורה העבודות מסוכנות ובשכר גרועה.

הבורגנות מצפה כי מעמד הפועלים, נטול מנהיגות ובלתי מאורגן, נטול ממפלגתו האמיתית והאיגודים המיליטנטיים שלה, לא יגיב ויזנח את עצמו לתחרות האדירה ביותר בתוך עצמו.

***

מלחמת העולם השנייה, עם החורבן המסיבי ושחטטה של עשרות מיליוני פרולטרים על מזבח המולדת הבורגנית, וסדרה מתמשכת של סכסוכים "אזוריים" מחפירים, קוריאה, אלג’יריה, וייטנאם, המזרח התיכון ... אפשרו לקפיטליזם העולמי מחזור של צבירה כמעט ללא משבר עד 1975, כאשר הקפיטליזם נכנס למשבר עודף חדש, כי מאז רק מחמיר דרך מחזורי של 7-10 שנים.

ה"גלובליזציה ", דהיינו, פיזור הקפיטליזם במדינות גדולות חדשות, בעיקר באסיה ובמיוחד בסין, סייעה לעיכוב המשבר הכללי במשך 30 שנה לפחות, אך במקביל הגדילה את הפוטנציאל שלה, הפעם לכל הארצות הגדולות של העולם כולו, שבהן שולטת שיטת הייצור הקפיטליסטית והמעמד הבורגני.

כיום, בכל פינות העולם מחזירות יותר מדי סחורות שלא ניתן למכור אותן. משבר עודף כללי בקפיטליזם הוא הגורם הראשון למלחמות חדשות. מטרתו היא רק להרוס, להשמיד סחורה, להרוס את כוח העבודה, ומאפשרת, לאחר עשור של מעשי טבח, מעגל חדש של הצטברות קפיטליסטית המקוללת ושעבוד חריף של מעמד הפועלים. לפיכך, המלחמה היא הפתרון הבורגני היחיד למשבר התמותה, הכלכלי והחברתי של צורת הייצור הקפיטליסטית.

בגלל שמלחמות גם משמשים כדי להסיט את הפרולטריון מן המטרה היסטורית, ההפלה המהפכנית של חברה קפיטליסטית, מתרחק בשכרות לאומנית, הסכנה של מרד חברתי.

היום ההתנגשות בין המעצמות, שלאחר קריסת הקפיטליזם הממלכתי ברוסיה והגידול העצום מהקפיטליזם הסיני, הופך להיות יותר ויותר הרסנית. אזורי המשבר וקונפליקט בין הריכוזיות השונות של הון מתרבים, שעושים להבין שאינה כה רחוק הפרוץ סכסוך אימפריאליסטית עולמי שלישי.

המלחמה בסוריה נכנסת לשנה השמינית ואינה מראה סימני סיום, הממונע על ידי שני החזיתות האימפריאליסטיות. עם התירוץ הצבוע של לחימה בטרור כל המדינות שיש להן אינטרסים כלכליים וצבאיים באזור, מקולל בגלל העושרה וחשיבותה האסטרטגית, נזרקים כמו נשרים ואין משמעות רבה לשאלה אם התנגשות זו גורמת למאות אלפי קורבנות, מיליוני פליטים, הרס עצום. מצד אחד, ארצות הברית, צרפת, בריטניה, ישראל וערב הסעודית, ומצד שני רוסיה, איראן ואז טורקיה. סין גם ניצלה את ההזדמנות כדי להראות את השרירים.

כל המדינות, במילה מכריזים על עצמם מגיני שלום, של "זכויות אדם" ושל התקדמות אזרחית, אבל ההוצאות הצבאיות בעולם גדל שנה אחר שנה וכמעט מגיע הדמות האסטרונומית של 1,800 מיליארד דולר: סכום עצום של עבודה המשמשת לבניית אמצעי הרס ומוות. כל המדינות מכינות את המלחמה, שכל אחת מהן סומכת על היותה מנצחת: מנצחים על מעמד הפועלים ועל המהפכה הקומוניסטית.

כבר עכשיו, בגלל ההתקדמות המשבר ההון העולמי, המיתוס ההיסטורי של הסחר החופשי נשבר וחומות חדשות נבנו.

כל מדינה, בשביל לחלק את מעמד הפועלים ולדחוף אותו למיליטריזם, מפיצה את רעלי הלאומיות, הפטריוטיזם, הגזענות, המלחמות הדתיות. אבל הפרולטריון ידחה את הקלון הזה: לפרולטרים אין מולדת ואין לאום, אין להם מה להגן בחברה הבורגנית, ואין מה לצפות מדינה המעסיקים. המפעל, אתר העבודה או הקרקע שעליה הם עובדים אינם שלהם, ואויבם שלה הם המבנה המינהלי, הביורוקרטי, השיפוטי והצבאי של המדינה, המשרת את המעמד הבורגני בצורה בלעדי.

צורת הייצור הקפיטליסטית, שעכשיו היא ריאקציונית ללא תקנה ונדון, אין לה סיבה להתקיים, אלא חיה על ידי האינרציה והפסיביות הזמנית של מעמד הפועלים העולמי, היחידה שיכולה וצריכה להילחם נגד "הציוויליזציה" המגעילה הזו, שתמצא סופה עם המהפכה הפוליטית המעמדית שלה.

הקפיטליזם מילא את תפקודו ההיסטורי, חיברות הכוחות הייצור, כלומר פיתוח הבסיס הכלכלי של הקומוניזם. כיום יש לבצע רק משימה אחת, קשה אך הכרחית: להפיל בכוח את הבורגנות ואת מדינתה, להפקיע אותה ולעבור לניהול קומוניסטי של ייצור וחלוקה, ביטול יחסי הייצור הקפיטליסטי, שכר העבודה וייצור הסחורות.

כדי לעשות זאת, צורך שהפרולטריון תציג את עצמו מוצג היטב בסצינה של סכסוך חברתי. ארגוני המאבק הכלכלי שלהם הם האירגוני עובדים, האירגוני עובדים המעמדי האמיתיים, כדי להגן, עם הכוח המספרי ועם נשק השביתה, על תנאי חייהם ועבודתם. אבל התנועה הזאת צריכה להיות מכוונת, ברמה הפוליטית הגבוהה ביותר, על ידי המפלגה, התודעה ההיסטורית של המהפכה הקומוניסטית: המפלגה הקומוניסטית הבינלאומית!