מפלגת קומוניסטית אינטרנציונל

אפריל 2018

עוד פעם, מוות וכאב מעל עזה



ב- 30 במארס 2018, לאחר הכנה ארוכה זמן מקבוצות פוליטיות שונות ברצועת עזה וכי הנצחת את "יום האדמה", הגיעו עשרות אלפי תושבי עזה לגבול ואפילו לגדר עצמה, המפרידים בין ישראל לבין הגטו הנקרא עזה, שקוע ברעב, בעוני, בניצול ואבטלה. בעיקר היו פרולטריים צעירים ומובטלים, אלה שהעתיד לא מראה להם שום קצה אור, הראשונים בשורה וממארגני ההפגנה.

המצב הכלכלי בעזה, שקוע במצור של יותר מ -11 שנים, הוא בלתי נסבל. המשבר הכלכלי, האבטלה, העוני, העדר החשמל והמצור המתמשך על ידי הצבא הישראלי, הובילו במיוחד את הפרולטריון העזתי למצב של אומללות. רמת העוני מגיעה לרמות חסרות תקדים של כמעט 80% והאבטלה, עם שיעור של כמעט 50%, מתוכם 60% מהם פרולטריים צעירים, אינם מאפשרים קיום מינימלי של המשפחות הפרולטריות המרובות. אי הוודאות לגבי התשלום השכר כל חודש, החוב דווקא על ידי המנגנון הממשלתי כבר במשך חודשים, שהובילה ללא מעט שביתות במספר תחומים: חינוך, בריאות, שירותים ציבוריים שונים. חוסר הוודאות פוליטית מחמירה דווקא עכשיו יותר כי הנקרא "איחוד לאומי" פלסטיני, כלומר בין הארגונים הפוליטיים השולטים בעזה והגדה, קיבל מכה קשה וכמעט אנושה עם הניסיון התנקשות בראש הממשלה ארגון פתח במרץ אחרון במהלך ביקור ברצוע.

כל הדברים האלה, גרמו להשתתפות רבה, למרות שהאיומי הרצח מטעם מדינת ישראל הגיעו מוקדם מאוד- באותו בוקר הם הרגו חקלאי, שהתקרב לגדר- אפילו את המחיר סיכון חיים לא רלוונטית, האם אפשר להיקרא חיים את העבדות המתמשכת שאליה הם נתונים.

בסופו של יום ההפגנות נהרגו עוד 16 פלסטינים, כולל אלפי פצועים, שמראים את כל הנבזות של הדמוקרטיה הישראלית. זו המתגאה בהיותה דמוקרטיה חיה וייחודית במזרח התיכון, אך מבצע עונש מוות כאחד הדיקטטורות הנבזות ביותר.

כל זה לא מפתיע מפלגתנו, אשר מאז הקמתה ובמאבקה נגד הפאשיזם באיטליה, ובתוך האינטרנציונל הקומוניסטי נגד בולשביזציה, הבהירה כי דמוקרטיה ודיקטטורה, דמוקרטיה ופאשיזם, הם שקולים, וכל אחד לאחת מהן יש תפקיד ספציפית בשימור המדינה הקפיטליסטית, שאינה מהססת להשתמש בהן ולהשתמש בכל אמצעי האלימות הקיימים כדי להגן על קיומה.

לפיכך לדמוקרטיה הישראלי קורבנות חדשים, תוך הסתרה היד זורקת את האבן, ולא הסתרה היד זורקת את האבן, ולא תהסס לעשות את אותו הדבר, נגד הפרולטריון מקומי, אלה שגר בתוך הגבולות הלא ברורות ומסכנות שלה מוגנים על ידי חיילים, רובם בני פרולטרים עצמם, אשר נשלחים למות ולהרוג בשם ההגנה המדינה הקפיטליסטית, אשר אינה שונה מכל מדינה בורגנית אחרת, אלא דוגמה לביטוי הקיצוני ביותר מוצג בעבר על ידי המפלגה, רצף הפאשיזם לדמוקרטיה מהתקופה שלאחר המלחמה השנייה ועד היום.

הפרולטריון הפלסטיני והפרולטריון הישראלי קשורים, בין אם הם רוצים בכך ובין אם לאו, ועוד מזה תלויים זה בזה. השאלת העזתי, קשורה קשר בל יינתק לכל הפרולטריון בפלסטין ההיסטורית, יהודי וערבי יחד. דוגמה טובה היא לראות איך האומה הערבית ההרוסה, היום וגם אתמול, הפנתה תמיד עורף לפרולטריון הפלשתיני במאבקיו ושיתף פעולה עם הדיכוי הבורגנות ישראלי. מצרים, פעם דגל הפאן-ערביזם, זה שמתנהל היום כשותף והרוצח בעצמו, המחזיק את המצור יחד עם הצד הישראלי. לכן, כל קן הגנבים שנקרא הליגה הערבית, הוא כיום פסולת שנוצרה במלחמות האזרחיות השונות בתוכם, המראות, שוב, שהאמורה אחדות הלאומית היא רק הטעיה, תמיד זמנית, על המציאות של קונפליקט מתמיד בין המעמדות בתוך הקפיטליזם. והיום בין סוגים שונים של אימפריאליזם, אשר תמיד על המשמר להגיע ולנצל את מקורות כלכליים שונים של כל מדינה ואת נתיבי גיאופוליטי שלהם לטובתם.

השאלה הפלסטינית, שהמפלגה שלנו חוקרת מאז שנות ה -30, ואת הפתרון שנקרא “שתי מדינות לשני עמים” הוא פשיטת רגל מוחלטת וכמו תמיד אישר המפלגה, האם במידה יקרא איזה פתרון כמו זו, תגרום רק כי בנטוסטנים בתוך משטר אפרטהייד, וללא כל שינוי ממשי במצב הפועלים העזתים או בגדה המערבית. הבורגנות הפלסטינית תמיד השלימה עם הדיכוי, עם בעלת בריתה הטבעית נגד הפרולטריון, הבורגנות הישראלית. לכן "מהפכנית" והמהוללת מאוד בכל רחבי השמאל פסאודו מהפכנית, מיליטנטית ופרו-גרילה, ארגון לשחרור פלסטין, אש”ף הוא היום עוד בובה של ממשלת בתל אביב, עמו הוא חתם על הסכמים אוסלו, והוא האחראי בגדה המערבית מלחזק הבורג ללוחם פרולטריון הפלסטינאי.

ללא חופש התארגנותת, ודיכוי כל ניסיון מארגון מעמדי כלשהו,משוחד כל מי שיכול, מאיים עם הלחם את הפועלים שאינם דבקים בפיוס והניצול שלהם, עם עסקים גדולים ורווחים עם עמיתיהם הישראלים, אשר מוכרים את העבודה פועלים הפלסטינים במחיר מצחיק, ומציירים דיבידנדים גדולים מכל זה. כך פועל ההון, כך הבורגנות מנציחה את עצמה ומשאירה מאחוריה ים של דם ודמעות.

זה אותו הדבר בעזה, החמאס ארגון אנטי-פרולטרי, תורם יעיל לממשלת ישראל כדי לפייס את רצועת עזה מכל ניסיון התקוממות, הורס כל ניסיון קטן בהתארגנות פרולטרי אשר מדכא בחומרה כל ניסיון להתמודד עם מצור נגד האוכלוסייה הפרולטרית, השקוע במשבר כלכלי קשה למדי, שולט על ידי התרוממות הרוח של הלאומיות הפלסטינית והמאבק נגד הכיבוש, תוך שהוא עושה בעצמו עסקים גדולים עם אותם ישראלים ומצרים, האחראים לכל הסבל הקיים באותה קטנה ומאוכלסת שטח הרצוע. הם אחראים ישירים שמובילים את הפרולטריון העזתי לתת את חייהם למען מטרה שאינה שלהם, ומוכנים לעשות הכל כדי להנציח את עצמם בשלטון. ברור כי הדרך שהיום הם מובילים, הוא אותו מהלך של כל הארגונים הקשורים בעבר כי פת"ח, DFLP PFLP, וכו ’, פיוס עם עמיתו הישראלי וניצול יעיל בגבולות השלטון המקומי. לא חסר משמעות, שישראל אינה מצויה בפלישותיה הרבות בתוך הרצועה, לחסל את הארגון האיסלמיסטי; יתר על כן, ישראל היא שעזרה ומימן את הצמיחתה בהתחלה. זה הוסבר על ידי המפלגה שלנו, וזו הנטייה הכללית של כל הקבוצות האלה של "פיידאין", שכל הסטליניזם והשמאל הרוויזיוניסטי הם אלמנים שלהם.

שאלת הסולידריות המעמדית, שאינה קיימת כיום, היא סוגיה בינלאומית. הפרולטריון הישראלי אינו מקרה מיוחד או יוצא מן הכלל הוא אותו מעמד כמו הפרולטריון המערבי, מדי לילה מתיישב לצפות בתקשורת, גרסאות של האידיאולוגיה הדומיננטית, מורעלים מלאומנות פשיסטית, על תחיית הדת, כמו עמיתיהם באנגליה, צרפת, איטליה וכו ’. זו שאלה בינלאומית, שמתיישבת כאן, ופתרונה הוא בינלאומי גם, אם כי, כפי שמרקס אמר, יכול לקחת צורה לאומית במאבקים. היום יותר מתמיד רק המהפכה הפרולטרית בתוך פלסטין ישראל יכול לסיים את כל הסבל, הניצול ומלחמה תמידית, שהקפיטליזם מוכר, כי הכנת המלחמה העולמית הבא והאזורית שכבר כאן, בשער של המשבר כלכלי כללי שהקפיטליזם חי.

אין שלום בתוך הקפיטליזם, לא יהיה שלום עבור הפועלים בישראל, פלסטין, הגדה המערבית, עזה, סוריה, לבנון, עיראק, אם הקפיטליזם לא ייהרס לאפר. ולמרות שהיום הסבל הכואב זו שסופג הפרולטריון בעזה, נראה אינסופי, בפרספקטיבה יש את חידוש המאבק המעמדי, עם המפלגה הקומוניסטית בהנהגתה, שייעלם כל הכאב, הסבל והאומללות של מין האנושי, במאבקו הפנימי הכואבת. הדרך היחידה להגיע אליה, השלום של הקומוניזם, הוא המאבק בהתארגנות מחדש מהארגונים המעמדים הפרולטרים ותחייתה של בעל התודעה המעמדית של הפרולטריון, המפלגה הקומוניסטית הבינלאומית.